<h1>ארחות חיים דין ההולך רכיל סימן א'</h1>
<h2>דף קיח.</h2>
ואמרו ז"ל הלשון גורמת להרוג שלשה בני אדם האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו וגם אמרו ז"ל שראוי להשליכו לכלבים שנאמר לא תשא שמע שוא קרי ביה לא תשיא וכתיב בתריה לכלב תשליכון אותו. וגם לוקה בצרעת שנאמר זאת תורת המצורע המוציא שם רע. ולכך מביא קרבן צפרים המצפצפים תמיד ומה תקנתו שלא יספר לשון הרע [יעסוק בתורה] שנאמר מרפא לשון עץ חיים גם מצינו שענש הב"ה כפלים מוציא שם רע (מאונס) [ממאנס] וגם בספר קינות מצינו שהקדים פ"ה לעי"ן לפי שהקדימו פיהם לעיניהם שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. וגם אמרו חכמים אין אדם מספר לשון הרע אלא א"כ כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. ועוד אמרו ז"ל אסור לספר בשבחו של חבירו יותר מדאי שמתוך שבחו בא לידי גנותו (שנ') [וכתיב] זכור את אשר עשה י"י אלהיך למרים זו מצות עשה שלא יספר לשון הרע פן ילקה בצרעת כמרים.
